מהי היקשרות בטוחה בין הורה לתינוק ולמה היא כל כך חשובה
- 2023
כאשר הילד שלך מגיח לעולם כאמא, את רוצה להגן עליו ולתת לו את ההתחלה הטובה ביותר. אחד הגורמים החשובים שיכול לעצב את ההתפתחות של הילד הוא סגנון ההיקשרות. היקשרות – כפי שהגדיר אותה ג'ון בולבי, היא הנטייה המולדת של התינוק לחפש את קירבת הוריו ולהרגיש מוגן ובטוח בקרבתם. זהו הקשר הרגשי העמוק בין התינוק להורה המטפל שלו. כמו שרוב ההורים מרגישים קשר חזק עם היילוד שלהם לאחר הלידה, גם תינוקות מתחברים להוריהם. ההיקשרות מתרחשת לאורך כל ההתפתחות של הילד.
היקשרות מתפתחת כאשר ההורה המטפל מגיב לצרכיו של היילוד בדרכים חמות, רגישות ועקביות. זה חשוב במיוחד כאשר התינוק חולה, מוטרד או במצוקה. ההיקשרות מתחזקת גם תוך כדי השגרה היומיומית, הטיפול והאינטראקציה עמו.
תינוק נולד עם מוכנות בסיסית ליצור היקשרות בטוחה עם האנשים שמטפלים בו – האב או האם. כדי שהיקשרות בטוחה תתפתח צריך להיות מי שיענה לצורך שלו באופן עקבי ורגיש לצרכיו. תינוק שמתנסה בטיפול רגיש ועקבי הוא תינוק הבטוח שיענו לצרכיו. הוא יכול לסמוך על תמיכת האדם המטפל בו. לכן, תינוק כזה יכול להפליג בעיסוקיו ולספק את סקרנותו בשקט, כשהוא יודע שכאשר יזדקק לכך, ההורה יהיה שם בשבילו. כדי שמצב כזה יווצר ההורה צריך להבין את איתותי התינוק ולהיענות להם בהתאם. כאשר התינוק במצוקה ההורה צריך להרגיעו.
מחקר שבדק את כמות הבכי של תינוקות מצא שכאשר הורים נענים במהירות וביעילות לבכי של תינוקות, התינוקות בוכים פחות בסוף שנת החיים הראשונה ובדרך-כלל התקשרותם בטוחה. ילדים אלו לומדים שהם מקבלים תגובות מהירות ונאותות מההורים כאשר הם במצוקה. הם מרגישים בטוחים ורגועים, כי הם יודעים שאם יהיו במצוקה חמורה, ההורים יגיבו אליהם במהירות וביעילות. כמו לגבי נושאים אחרים, כך גם לגבי הרמה על הידיים, הטיפול בתינוק צריך להיות רגיש לצרכיו. כלומר, מי שמטפל בתינוק צריך להענות לאיתותים של התינוק ולקחת על הידיים בעיתוי הנכון מבחינת התינוק ולפרק הזמן שהתינוק המסוים הזה זקוק לו.
ההענות לצרכים של התינוק מושפעת, כמובן, ממידת ההשקעה של ההורים, אולם יכול להיות מצב בו תינוק של הורים, שאינם מסוגלים להבין את האיתותים והמחוות שלו, יפתח התקשרות לא בטוחה, למרות ההשקעה הרבה שלהם בו. הורים כאלו אמנם משקיעים בתינוק, אולם לא לפי הצרכים שלו, ולכן התינוק חווה מצבים של מצוקה שבהם לא נענים לצרכיו.
גורם חשוב במיוחד להתפתחות התקשרות בטוחה הוא הקביעות. תינוק מתקשה לעמוד בפרידה ממושכת מהוריו, ולאחר היעדרות ממושכת של אחד ההורים הוא יגיב אליו ע"י התעלמות ודחייה, בדומה לתינוק עם התקשרות נמנעת. ההתקשרות של התינוק היא לא לרעיון של דמות הורה או מטפלת, אלא לאדם מסויים, בשר ודם, שהוא נקשר אליו, ומתקשה לתפקד בלעדיו.
היקשרות כוללת אינטראקציה בין שני אנשים, שיתוף וחיבור. ככל שההורה המטפל יגיב לצרכיו כך, הוא יגיב לו בחזרה. יהיה קל יותר להרגיע אותו, הוא ירצה להיות בקרבתכם. החזקת התינוק, חיבוק, נדנוד או דיבור עדין לתינוק מעצימים את ההיקשרות.
בעוד שההיקשרות הראשונה של תינוק היא לעתים קרובות עם אימו, הקשרים שתינוקות יוצרים עם אבותיהם חשובים לא פחות. למרות שתינוקות יוצרים קשרי היקשרות עם מבוגרים אחרים שמטפלים בהם, הקשרים עם הוריהם הם החשובים ביותר. חשוב להדגיש שכיום הורה מטפל הוא לא רק האימהות אלא גם אבות.
יתרונותיה של היקשרות בטוחה
מחקרים הראו שישנם יתרונות רבים להיקשרות בטוחה. כבר בגיל שנה ילדים בעלי היקשרות בטוחה הם יותר חברותיים. (ילדים עם היקשרות בטוחה לשני הורים הם יותר חברותיים מאשר אלו בעלי היקשרות רק להורה אחד).
פעוטות שסווגו כבעלי היקשרות בטוחה בגיל שנה מגלים יכולת התמודדות טובה יותר עם בעיות חדשות בגיל שנתיים: הם מתנהלים בהתלהבות ובהתמדה וכשהם נתקלים בקושי, הם לא בוכים או כועסים, אלא מבקשים עזרה. פעוטות בני שנתיים, שסווגו בגיל שנה כבעלי היקשרות לא בטוחה, נעשים מתוסכלים בקלות רבה יחסית. הם דוחים הכוונה של מבוגרים ומתעלמים מעצותיהם, והם מתייאשים בקלות רבה יחסית.
בגיל שלוש וחצי ילדים שסווגו כתינוקות בעלי היקשרות בטוחה הם פופולריים מאוד מבחינה חברתית בגן הילדים. הגננות דרגו אותם כעצמאיים ואוהבים ללמוד. ילדים שסווגו עם היקשרות לא בטוחה היו מסוגרים וחששניים מבחינה חברתית. הם דורגו על ידי הגננות כפחות סקרנים ופחות בעלי התמדה.
אצל ילדים, היקשרות בטוחה קשורה לסקרנות, התלהבות בפתרון בעיות, הערכה עצמית גבוהה, ויחסים חיוביים עם מורים וקבוצת השווים. ילדים עם היקשרות בטוחה מראים מידה רבה יותר של מעורבות, התמדה והנאה כשהם נדרשים לפתור בעיה. הם גם מתפקדים טוב יותר בתחום החברתי, בגלל מספר סיבות – נמצא שיש להם מידה רבה יותר של הערכה עצמית חיובית, יכולת לאמפתיה והפגנת רגשות חיוביים. ניתן לראות אצלם פחות בכי, תוקפנות, אלימות ורגשות שליליים. בסוף בית-ספר יסודי, ילדים עם היקשרות בטוחה מתפקדים טוב יותר חברתית, והם בעלי הערכה עצמית, בטחון עצמי ועצמאות. הם יוצרים קשרים קרובים עם ילדים אחרים (בעיקר עם ילדים אחרים בעלי היקשרות בטוחה).
היקשרות בטוחה או בריאה היא הבסיס שמאפשר לילדכם לחקור את העולם ולקבל מקום בטוח לחזור אליו. היקשרות היא הדרך הראשונה שבה תינוקות לומדים לארגן את רגשותיהם ומעשיהם, על ידי הסתכלות אל האדם שמספק להם טיפול ונוחות. היקשרות חיונית לבריאות רגשית לטווח ארוך.
היקשרות בטוחה תעזור לילדכם להתמודד עם מצבים שונים ככל ששהם יתבגרו, כגון היפרדות מהאם או מהאב (התחלה בגן ילדים או בית הספר), שיתוף פעולה עם ילדים אחרים ופיתוח שליטה עצמית. היקשרות עוזרת לילד ללמוד כיצד לסמוך על אנשים אחרים, כך שזה חלק חשוב בפיתוח מערכות יחסים בריאות בהמשך החיים.
הבסיס להתקשרות לאדם מסוים הוא אבולציוני. התינוק מחפש את אימו או את מי שדואג לו בתוך קבוצת האנשים שהוא שייך אליה. מבחינה אבולציונית, התינוק לא מעוניין להתרחק ממי שדואג לו, והאדם שדואג לו הוא אדם מסוים או מספר מצומצם של אנשים שהתינוק תלוי בהם.
חשוב לשמור על קביעות של צוות בבית-תינוקות, אבל יש למתן את הדברים בכך שתינוק בעל התקשרות בטוחה יכול לעמוד בקשיים ובתיסכולים במידה מסוימת. לכן, תינוק כזה יכול לעמוד בהתנסויות בודדות בהן הוא מוצא עצמו לבד עם מטפלת זרה, ללא דמות שיש לו התקשרות בטוחה אליה. התנסות כזו תגרום לו מצוקה, אולם הוא יוכל לעמוד בכך. חשיבות מיוחדת יש להתקשרות בטוחה למטפלת, כאשר אין לתינוק התקשרות בטוחה להוריו.
חשיבות של ההיקשרות גם עבור האם
הטבע תכנת את האימהות וגם תינוקות לחוות "התאהבות" באמצעות היקשרות בטוחה. האושר שאת חווה כשאת מתחברת לתינוק שלך עוזרת לך להקל על העייפות, מחסור בשינה והלחץ. תהליך החיבור משחרר אנדורפינים בגוף שמניעים אותך, נותנים לך אנרגיה וגורמים לך להרגיש מאושרת. יצירת היקשרות בטוחה עם התינוק עשויה לדרוש מעט מאמץ, אבל התגמולים הם עצומים עבור שניכם.
דפוסי היקשרות
תיאוריית ההתקשרות פותחה על ידי ג'ון בולבי, פסיכולוג בריטי, באמצע המאה ה-20. בולבי אמר שלתינוקות יש צורך מולד ליצור קשרים הדוקים עם המטפל העיקרי, בדרך כלל האם. קשר זה משמש בסיס בטוח שממנו הילד יכול לחקור את העולם ולחפש נוחות וביטחון בזמן לחץ.
לאיכות ההיקשרות המוקדמת הזו יכולות להיות השפעות ארוכות טווח על ההתפתחות הרגשית והחברתית של הילד. סוג ההיקשרות נוטה להיות קבוע לאורך החיים, אם כי יש אנשים שסוג ההיקשרות שלהם משתנה.
מחקרי המשך בעקבות התיאוריה שלג'ון בולבי מצאו 4 דפוסי היקשרות מרכזיים בקרב בני אדם, על בסיס מחקר "מצב הזר" בפעוטות. מצב הזר הוא הליך אשר פותח על ידי מארי איינסוורת' (1978) אשר כולל סיווג לסגנון היקשרות על בסיס תצפית באופן שבו תינוק מתנהל עם אדם זר בנוכחות הוריו, כאשר הוא נותר עם הזר ללא ההורים (התמודדות עם פרידה ומצב חדש), ובפגישה מחודשת עם האם כאשר היא חוזרת לחדר. בבגרות, ניתן לסווג סגנונות היקשרות בהתבסס על שאלוני דיווח עצמי (כדוגמת שאלוני AAI).
היקשרות בטוחה
ילדים בעלי סגנון היקשרות בטוח מרגישים בטוחים בנוכחות המטפל שלהם. הם מסוגלים לחקור את העולם בביטחון, בידיעה שהמטפל שלהם זמין לספק נוחות ותמיכה בעת הצורך. הם מחפשים את המטפל שלהם כשהם במצוקה ונוכחותם נרגעת בקלות.
היקשרות נמנעת
היקשרות נמנעת היא דגם היקשרות בעייתי המאפיין כחמישית עד רבע מהתינוקות. תינוק עם היקשרות נמנעת מתעלם מהעזיבה ומהחזרה של אימו. הוא לא בוכה בהיעדרה, והוא לא מחפש את קירבתה. לעיתים הוא מפנה אליה את גבו או אף מתרחק ממנה. התינוק עסוק בצעצועים. הוא לא מפגין סימני מצוקה או כעס, כאילו הוא אדיש לנוכחות האם או להיעדרה. מחקרים שבדקו מדדים פיזיולוגיים מצאו שתינוק כזה הוא מרוגש מאוד, ממש כמו תינוקות שמפגינים מצוקה, אולם כלפי חוץ הוא משדר שהוא אינו זקוק לאם. ככל שתינוק כזה חווה מצוקה רבה יותר, כך הוא מקפיד יותר להמנע ולהתרחק מהאם.
היקשרות חרדה או אמביוולנטית
דפוס היקשרות לא בטוח בסגנון חרדתי. במצב הזר, בא לידי ביטוי בצמצום פעילות חקרנית (שדורשת להתרחק מהאם) וקושי בהתמודדות עם פרידה מהאם ועם חזרתה, המאופיין בהתנהגות אמביוולנטית – היצמדות פיזית לצד התנגדות ודחייה אקטיביים של האם.
כל מצוקה שולית מריצה אותם בחזרה לאם. הם עסוקים יותר באם מאשר בצעצועים שבחדר. לעיתים הם כועסים או פסיביים מאוד. כשהאם עוזבת את החדר הם מגיבים במצוקה רבה, אולם איחוד מחדש עם האם לא מצליח להרגיע אותם ביעילות. החלק החשוב בהגדרה הוא שתינוקות כאלו מגיבים באמביוולנטיות לאיחוד מחדש עם האם. כלומר, הם מחפשים את קירבת האם אך מתנגדים לנוכחותה בו זמנית. למשל, כאשר האם חוזרת, הם בוכים בכעס כשהיא לוקחת אותם על הידיים, אך מוחים גם כשהיא מורידה אותם, או שהם רוצים להיות מורמים על הידיים, אך בועטים ומשתוללים כשהיא מרימה אותם. הכעס והיחס האמביוולנטי לאם לא מאפשרים להם להירגע. בפגישה המחודשת עם האם, התינוק לא מצליח להרגע ולחזור לשחק. במערכות יחסים זוגיות, לרוב ייתפסו כבני זוג תובעניים ותלותיים. בבגרות, בעלי סגנון זה יחושו פחד מנטישה, לצד חרדה וספקות סביב יציבות הקשרים בחייהם.
היקשרות בלתי מאורגנת
היקשרות לא מאורגנת היא סגנון ההיקשרות המורכב ביותר. ילדים עם סגנון היקשרות זה עלולים להראות התנהגות סותרת או מבלבלת, כגון פניה למטפל שלהם בהבעה ריקה או מפוחדת. בבגרות, בעלי סגנון היקשרות זה יראו קושי עז בשימור מערכות יחסים ותנודות בין חרדה ותלותיות לבין הימנעות וניתוק. הם אף עשויים גם להפגין פגיעה עצמית או התנהגות תוקפנית, המשקפת את הבלבול והמצוקה שהם חשים במערכות יחסים.
סוגי היקשרויות שניתן לראות גם בגיל שש
ילדים עם היקשרות בטוחה מחפשים אינטראקציה וקירבה עם ההורה לאחר האיחוד מחדש. לרוב הם מחפשים מגע פיזי איתו. הם נרגעים בקלות ע"י ההורה וחוזרים לשחק ולחקור.
ילדים עם היקשרות נמנעת מצמצמים למינימום את ההזדמנויות לאינטראקציה עם ההורה. הם מסתכלים אליו ומדברים אליו בקצרה כאשר הם נדרשים. הם עסוקים בצעצועים ובפעילויות. במקרים קיצוניים הם מתרחקים מההורה בתירוצים כמו, שהם צריכים לקחת צעצוע.
ילדים עם היקשרות אמביוולנטית מגזימים עם הקירבה או התלות בהורה, בתנועות שלהם, בתנוחה שלהם ובטון הדיבור שלהם. הם מחפשים קירבה או מגע אבל מראים גם התנגדות או אמביוולנטיות. למשל, יושבים על ההורה אבל זזים בחוסר נוחות. לפעמים יש סימנים עדינים של המנעות ועוינות.
ילדים עם היקשרות לא מאורגנת מקבלים תפקיד הורי ביחס להורה. הם מנסים לשלוט בהתנהגות ההורה על ידי התנהגות מענישה כמו פקודות והשפלה או על ידי טיפול הורי בהורה.
הקשר בין איכות הטיפול בתינוק לבין סוג ההיקשרות שלו
נערכו מחקרים רבים מאוד שאיששו את הקשר בין איכות הטיפול בתינוקות לסוג ההיקשרות. המחקרים בדקו טיפול של הורים בתינוק על ידי תצפיות בבתים, כשהתינוקות היו בני ארבעה עד שישה חודשים ולאחר מכן בדקו את התינוק במצב הזר בגיל שנה. דרגת הרגישות של ההורה כשהתינוק היה בן ארבעה עד שישה חודשים, ניבאה את סוג ההיקשרות כשהתינוק היה בן שנה. מידת הרגישות של האם בגיל חודש ניבאה טוב יותר את סוג ההיקשרות של תינוקה בגיל שנה וחצי מאשר מידת הרגישות שלה אליו בגיל שמונה חודשים. כלומר, ההשפעה של איכות הטיפול בתינוק על סוג ההיקשרות שלו היא מוקדמת מאוד. מחקר שבדק תינוקות מאומצים מצא, שכדי שתהיה להם היקשרות בטוחה הם צריכים להיות מאומצים אצל אם שתגיב אליהם ברגישות לפני גיל שנה ולא מאוחר יותר.
המחקרים מצאו שהיקשרות נמנעת קשורה למטפל שהוא אדיש ולא זמין מבחינה רגשית, או ממש דוחה את התינוק כשהוא מחפש קירבה פיזית. היקשרות נמנעת קשורה לחודרנות מילולית במקביל לחוסר תגובה לסימנים מילוליים של התינוק. כלומר, היקשרות נמנעת קשורה לאם שמדברת אל התינוק, אך מתעלמת מהניסיונות שלו ליצור איתה קשר.
מחקרים מצאו שהיקשרות אמביוולנטית נוטה להיות קשורה לטיפול לא עקבי, עוני קיצוני, הזנחה פיזית, לינה משותפת בקיבוץ, חוסר היענות לתינוק והתנהגות מוגזמת של האם עם הרגעה לא יעילה הגורמת לגריית יתר.
היקשרות לא מאורגנת נמצאה קשורה להתנהגות מפחידה ומפוחדת של אימהות.
אי זמינות רגשית ניבאה היקשרות לא בטוחה במאה אחוזים מהמקרים. לעומת זאת, לינה משותפת הקטינה את מספר הילדים עם היקשרות בטוחה, אולם לא באופן כל-כך גורף.
