Salvador Dalí 1904 – 1989
- 2023
סלוואדור דומנק פליפ ז'סינט דאלי אי דומנק או בקיצור סלוואדור דאלי היה צייר סוריאליסטי ספרדי-קטלאני, מחשובי האמנים במאה ה-20. האמנות של דאלי הייתה מבוססת על החלומות שהיו לו. הוא צייר שעונים נמסים ועיניים מרחפות, עננים שנראים כמו פרצופים וסלעים שנראים כמו גוף האדם. דאלי היה חלק מהתנועה הסוריאליסטית. זו הייתה תנועת אמנות שבה ציירים עשו סצנות דמוי חלומות והראו מצבים שהיו מוזרים או בלתי אפשריים בחיים האמיתיים.
אמנים סוריאליסטים הושפעו מפסיכואנליטיקאי מפורסם בשם זיגמונד פרויד. פסיכואנליטיקאי הוא רופא שחוקר את המוח האנושי ומנסה להבין אותו. פרויד האמין שהמוח שלנו מחולק לשני חלקים: החלק המודע והחלק הלא מודע. החלק המודע הוא מה שאנחנו משתמשים בו כדי לקבל החלטות בכל יום, כמו אם אנחנו הולכים ברגל או רוכבים על אופניים בבוקר לעבודה. החלק הלא מודע הוא המקום שבו הזיכרונות שלנו מאוחסנים. רוב הזמן אנחנו לא מודעים לחלק הלא מודע, אבל לפעמים הזיכרונות המאוחסנים מתערבבים בחלומות שלנו, וזה מהשדאלי ניסה לצייר.
Metamorphosis of Narcissus (1937)
סלבדור דאלי נולד ב-11 במאי 1904 בעיר פיגרס שבקטלוניה, ספרד. הוריו של דאלי העניקו לו את שמו של בנם הקודם, שנפטר. דאלי למד בבית הספר העירוני לציור, שם רכש את השכלתו הראשונית באמנות. בשנת 1916 גילה דאלי את הציור המודרני בחופשה משפחתית לקאדאקס עם משפחתו של רמון פצ’וט – אמן מקומי שנהג לנסוע תכופות לפריז.
כישוריו של דאלי כאמן בלטו עוד בהיותו ילד, אביו עודד אותו לפתח אותם וקנה לו רפרודוקציות של יצירות קלאסיות כדי שיעתיק אותן. בגיל 17 החל דאלי ללמוד בבית הספר הלאומי לאמנות במדריד וזכה בכמה פרסים. במהלך לימודיו גילה את כתביו של הפסיכיאטר זיגמונד פרויד (1856-1939), שהתיאוריות שלו על תת-התודעה השפיעו על עבודותיו המאוחרות יותר.
בשנת 1928, דאלי הרחיב את חקר האמנות שלו אל עולם העשייה הקולנועית כאשר שיתף פעולה עם לואיס בונואל (Luis Buñuel) בשני סרטים; L’Age d’or (תור הזהב, 1930)’ Un Chien andalou “כלב אנדלוסי” ידוע בסצנת הפתיחה שלו – בה אדם מתגלח, לאחר מכן הוא חותך באמצעות הסכין גילוח את גלגל העין של אישה.
האמנות של דאלי הופיעה מספר שנים מאוחר יותר בסרט “בכבלי השכחה” הוא סרט מותחן פסיכולוגי (1945 Alfred Hitchcock’s Spellbound) של אלפרד היצ’קוק, בכיכובם של גרגורי פק ואינגריד ברגמן. ציוריו של דאלי שימשו ברצף חלום בסרט וסייעו לעלילה על ידי מתן רמזים לפתרון סוד הבעיות הפסיכולוגיות של הדמות ג’ון בלנטין.
Mountain Lake (1938)
סלבדור דאלי והסוריאליזם
סלבדור דאלי נחשב כאמן המפורסם ביותר בתנועה הסוריאליסטית. סוריאליזם הייתה תנועה אמנותית שנוסדה בתחילת שנות ה-20 על ידי מספר ציירים, סופרים ויוצרי קולנוע צרפתים. זה היה מרד נגד הריאליזם והרציונליזם של העשורים הקודמים. הסוריאליזם ביקש ליצור "מציאות על" או "סוריאליזם" המבוססת על חקר תת המודע ליצירת אמנות. ב-1924, הסופר והאמן אנדרה ברטון כתב את המניפסט הסוריאליסטי, שקרא לאמנות שתעדיף תחושת תהליך וניסוי על פני המוצר המוגמר. הליבה של התנועה הסוריאליסטית כללה את ברטון ואחרים, כמו פול אלוארד ורנה מגריט, שעבודתם דגלה בערכים דומים של ניסוי. באופן כללי, הסוריאליזם העריך כמה רעיונות מרכזיים, כולל דחיית ההיגיון והרציונליזם לטובת ספונטניות וחוסר היגיון.
דאלי, הפך במהרה למוביל העיקרי של התנועה הסוראליסטית. יצירתו ” התמדת הזיכרון” עם השעונים הרכים והנוזלים נחשבת בין היצירות הסוראליסטיות הכי טובות והידועות, דאלי החל ליצור עצמים בנופים שוממים וכינה אותם “נושאים מן החלומות” אשר הושפעו מה”פראנויה הקריטית” – מצב נפשי שמתעלם במכוון מההיגיון כדי לאפשר עליה של חומרים מתת מודע, הדבר בא לידי ביטוי בשעונים הנשפכים על עצים מעוותים. הסוריאליסטים העריצו את מה שדאלי כינה שיטה פראנואיאקטית-קריטית של נגיעה בתת מודע לשם השגת יצירתיות אומנותית גדולה יותר.
בסוף מלחמת האזרחים בספרד (1939), נקלע דאלי למחלוקת פוליטית עם עמיתיו הסוריאליסטים. דאלי הורחק רשמית מהקבוצה הסוריאליסטית, תגובתו של דאלי להרחקתו הייתה “סוריאליזם זה אני”. ב-1940 עבר דאלי לסגנון אחר העוסק במדע ודת.
במהלך 15 השנים הבאות, דאלי צייר סדרה של 19 ציורים גדולים שכללו נושאים מדעיים, היסטוריים או דתיים. לעתים קרובות הוא כינה את התקופה הזו “מיסטיקה גרעינית”. במהלך תקופה זו, יצירות האמנות שלו קיבלו זוהר טכני בשילוב פרטים מוקפדים עם דמיון פנטסטי ובלתי מוגבל. הוא ישלב אשליות אופטיות, הולוגרפיה וגיאומטריה בתוך ציוריו. חלק גדול מעבודותיו הכילו תמונות המתארות גיאומטריה אלוהית, ה-DNA, קוביית ההיפר ונושאים דתיים של צניעות.
בת הזוג של סלבדור דאלי
באוגוסט 1929 פגש דאלי את אלנה דמיטרייבנה דיאקונובה (Elena Dmitrievna Diakonova), מהגרת רוסיה המבוגרת ממנו ב-10 שנים. באותה תקופה היא הייתה אשתו של הסופר הסוריאליסטי פול אלואר. משיכה נפשית ופיזית חזקה התפתחה בין דאלי ודיאקונובה, ועד מהרה היא עזבה את אלואר למאהב החדש. דיאקונובה, הידועה גם בשם “גאלה”, הייתה המוזה וההשראה של דאלי, ובסופו של דבר תהפוך לאשתו. היא עזרה לאזן – או אפשר לומר איזון נגד – את הכוחות היצירתיים בחייו של דאלי. עם ההבעות והפנטזיות הפרועות שלו, הוא לא היה מסוגל להתמודד עם הצד העסקי של להיות אמן. גאלה טיפלה בענייניו המשפטיים והכספיים, וניהלה חוזים מול סוחרים ומקדמי תערוכות. השניים נישאו בטקס אזרחי ב-1934.
כמו כן, לאחר שהודח מבית המשפחה ב-1929, רכש דאלי בית קטן על שפת הים בכפר הדייגים הסמוך פורט ליגט. בסופו של דבר הוא קנה את כל הבתים סביבו, והפך את רכושו לווילה מפוארת. גאלה ודאלי חזרו לפורט ליגט ב-1948, מה שהפך אותו לבסיס הבית שלהם בשלושת העשורים הבאים.
פרישתו של דאלי
ב-1980 נאלץ דאלי לפרוש מהציור עקב הפרעה מוטורית שגרמה לרעד קבוע וחולשה בידיו. הוא לא היה מסוגל יותר להחזיק מברשת צבע, הוא איבד את היכולת לבטא את עצמו בדרך שהוא מכיר הכי טוב. טרגדיה נוספת התרחשה בשנת 1982, כאשר אשתו האהובה של דאלי וחברה, גאלה, מתה. שני האירועים שלחו אותו לדיכאון עמוק. הוא עבר לפופול, בטירה שרכש ושיפץ לגאלה, אולי כדי להסתתר מהציבור או, כפי שיש השערות, למות. בשנת 1984, דאלי נשרף קשות בשריפה. עקב פציעתו הוא היה מרותק לכיסא גלגלים. חברים, פטרונים ואמנים עמיתים חילצו אותו מהטירה והחזירו אותו לפיגרס.
בנובמבר 1988, דאלי נכנס לבית חולים בפיגרס בגלל בעיות לב. לאחר הבראה קצרה, הוא חזר לתיאטרו-מוזאו. ב-23 בינואר 1989, בעיר הולדתו, נפטר דאלי מאי ספיקת לב בגיל 84. הלוויתו נערכה בתיאטרון-מוזיאון, שם נקבר בקריפטה.
