Maria Montessori 1870 – 1952
- 2023
Italian educator Maria Montessori with young children at her school in Smithfield, London, circa 1951. Photograph: Popperfoto/Getty Images
מריה מונטסורי נולדה בעיירה קיארוואלה השייכת למחוז מארקה שבאיטליה, ב-31 באוגוסט1870. הייתה האישה הראשונה באיטליה שקיבלה תואר של רופאה. לאחר מכן המשיכה ללמוד והתמחתה בפסיכיאטריה, בחינוך ובאנתרופולוגיה. ד"ר מריה מונטסורי האמינה שכל ילד נולד עם פוטנציאל מיוחד המחכה להתגשם ולא "לוח חלק" המחכה שיכתבו עליו.
היא פתחה את בית הספר המונטסורי הראשון – ״קאזה דה במביני״ -"בית הילדים" – ברומא ב-6 בינואר 1907. לאחר מכן, היא טיילה בעולם וכתבה רבות על גישתה לחינוך, ומשכה אליה חסידים רבים. ישנם כיום אלפי בתי ספר מונטסורי במדינות ברחבי העולם.
ילדותה ושנות בגרותה התאפיינו בשבירת התבניות הפאסיביות של האישה האיטלקית באותה תקופה. דבר זה התאפשר הודות לפתיחותם הרעיונית של הוריה ובעיקר של אמה, שתמכה ברעיון של נשים משכילות. בהיותה בת 13 התחילה מונטסורי ללמוד בבית הספר הטכנולוגי, מוסד לימודי בו למדו בעיקר בנים ולא היה מקובל נוכחותן של בנות בלימודים אלה. עם זאת, מונטסורי התעקשה להישאר בבית הספר בשל סקרנותה והתעניינותה הרבה במקצועות המדעים. בסוף לימודיה הגיעה מונטסורי להישגים גבוהים, בעיקר במקצועות מדעים ומתמטיקה. הוריה ובמיוחד אביה, עודדו אותה להיות מורה, בחירה שכיחה לנשים באותה התקופה, אך מונטסורי בחרה בלימודי הנדסה, והתעלמה מביקורת הסביבה.
שבירת מחסומים בחינוך
כילדה סקרנית, התעניינה מאוד בתחום המדעים והגיעה להישגים מרשימים במתמטיקה ובמדעים. לאחר סיום לימודי המדעים שלה, ולמורת רוחם של הוריה, שהעדיפו שתפנה לתחום ההוראה, שזה היה אחד המקצועות הבודדים שהיו פתוחים בפני נשים בזמנו, מונטסורי נרשמת לאוניברסיטת רומא ללימודי פיזיקה, מתמטיקה ומדעי הטבע. התואר הזה מאפשר לה להמשיך ללימודי רפואה, כאחת הנשים הראשונות באיטליה. צעד חריג לאותה תקופה בשל היותה אישה.
התקופה של מריה מונטסורי בבית הספר לרפואה היתה תקופה מאתגרת. באותה התקופה לא היה מקובל ולא נראה מכובד שאישה תעבוד עם גופות ערומות במסגרת שיעורים מעורבים. לכן לא הורשתה להשתתף בשיעורים שבמסגרתם בוצעו נתיחות של הגופות. מונטסורי נאלצה להשלים את לימודיה בשעות הערב, אחרי שכולם הלכו. ב-1896 מריה מסיימת את לימודי הרפואה ונמנית בין הנשים הראשונות שהוסמכו להיות רופאות באיטליה.
מריה עושה את ההתמחות בבית חולים ברומא, כעוזרת כירורגית, ובמסגרת ההתמחות חלק ניכר מעבודתה הוא על הילדים. כשנה לאחר מכן, בשנת 1897, מריה מצטרפת לתוכנית מחקר במרפאה הפסיכיאטרית של אוניברסיטת רומא. במסגרת תכנית זו, מריה מבקרת במקלטים לילדים עם הפרעות נפשיות. בבית החולים דאגו לספק לאותם ילדים את הצרכים הפיזיים בלבד – אוכל ומים והילדים זכו לתנאים ירודים עד כדי הזנחה .
כאשר מונטסטרי צפתה בילדים, היא הבחינה שהילדים משועממים. היא הבחינה עד כמה הילדים הללו נטולי גירויים מכל סוג שהוא, מנטלי או פיזי, ועד כמה הסביבה ומי מטעמה, לא מספקים להם אותם. באחת הפעמים היא ראתה שהילדים משחקים עם פירורי לחם על הרצפה לאחר שעת הארוחה שלהם. מונטסורי מבינה שהסיבה לכך נובעת מכך שהחדר היה נטול גירויים, לא מרוהט וריק. בשלב זה היא הבינה שהבעיה של הילדים היא בעיה חינוכית ולא בעיה בריאותית, הילדים היו נואשים לגירוי חושי ולפעילויות. מונטסורי מתחילה להתעניין יותר ויותר בעולם החינוך.
מונטסורי פונה לקונגרס הפדגוגי הלאומי, ומציגה בפניהם חזון על פיו חברה שתטפח את חינוך הילדים, תשיג התקדמות חברתית וכלכלית. היא מציעה להקים מכונים רפואיים פדגוגיים, ולהעביר את הצוותים החינוכיים העובדים עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים הכשרה מיוחדת.
בשנת 1899 מבקרת מונטסורי בבית חולים בפאריז שבו יישם ופיתח סגווין את טכניקות החינוך החושי של איטארד (טכניקות חינוך שהיו מיושמות בבתי ספר לילדים עם מוגבלויות). מונטסורי לומדת את עבודתו של סגווין לעומק. עבודתו של סגווין מושתתת על כבוד והבנה לכל ילד, התייחסות אישית לכל ילד לפי יכולתו. הוא מייצר גם משחקים וכלים מעשיים שמסייעים לפתח את התפיסות החושיות והמיומנויות המוטוריות של ילדים מאותגרים שכלית.
המעורבות של מונטסורי בבית החולים, מובילה למנויה כמנהלת משותפת, יחד עם ג'וזפה מונטסאנו, למוסד חדש – בית הספר האורתופרן. הילדים שהגיעו לבית הספר הזה, היו ילדים שהוגדרו כ"בלתי ניתנים ללימוד", כלומר ילדים שנפלטו ממסגרות חינוך בשל מגוון סיבות- מוטוריות, התנהגותיות, אוטיזם, הפרעות קשב או אפילו סתם ילדים שהיו איטיים מילה בעייתית.
בבית הספר הזה מריה מונטסורי זוכה לראשונה ליישם את הרעיונות שלה בנוגע להתפתחות ילדים. מריה מונטסורי מתנסה ומחדדת את כל הרעיונות והחומרים של איטארד וסגוין. כאשר היא מלמדת ועורכת תצפיות על הילדים ביום, וכותבת את הערותיה בלילה. התצפיות משמשות את מריה לבנות לילדים הללו תכנית עזרה פדגוגית ייעודית, הכוללת פעילויות והתנסויות באמצעות אביזרים שיעזרו להם לשכלל מיומנויות שונות. היא דואגת להציף את הסביבה שלהם בסביבה עשירה של גירויים בעלי מטרות מועילות.
מריה מונטסורי מבינה שעל מנת שתהיה מסוגלת לעזור לילדים הללו ללמוד, עליה להעמיק את השכלתה, ולכן ב-1901 עוזבת מריה את בית הספר לטובת לימודי פילוסופיה חינוכית ואנתרופולוגיה , וב-1904 נכנסת לתפקיד מרצה בבית הספר הפדגוגי של אוניברסיטת רומא.
מריה מונטסורי מבינה שהשיטה שלה עובדת מצוין עם ילדים בעלי קשיים, אבל משתוקקת לדעת כיצד תשפיע השיטה שלה על ילדים ללא בעיות וב-1907 מגיעה ההזדמנות.
ברובע העני סאן לורנזו באיטליה, היו פרוייקטים של בנייה לא גמורים, של חברות בנייה רבות אשר פשטו את הרגל ומשכו אליהם פולשים. קבוצת בנקאים ברומא אימצה את אחד המבנים והתחייבה לשקם את המבנה. הם לקחו דירות גדולות וחילקו אותם לדירות קטנות במטרה לספק דיור עבור משפחות פועלים קשות יום. בימים הפועלים היו הולכים לעבודה, והילדים הקטנים, נשארו בבתים, כיוון שמסגרות החינוך היו עבור ילדים מגיל 6 בלבד. הילדים הקטנים היו הורסים את הבניינים שזה עתה הושלמו. היזמים החליטו לפנות למריה מונטסורי בבקשה שתדאג לתעסוקה לילדים במהלך היום כדי למנוע נזק נוסף.
בית ילדים זה, הידוע בשמו ״קאזה דה במביני״ מהווה המקום בו ביטאה מונטסורי לראשונה את רעיונותיה עם ילדים ״רגילים״. מריה מונטסורי שמחה על ההזדמנות הזו כדי ליישם את הגישה שלה. היא מכניסה פעילויות וחומרים שונים בסביבת הילדים, ושומרת רק את אלו שהעסיקו אותם ועוררו את סקרנותם. מריה מונטסורי מבחינה שכאשר הילדים חשופים בסביבתם לפעילויות שמעוצבות לתמוך בשלב ההתפתחותי הטבעי שלהם, הם מלמדים את עצמם, ללא כל עזרה. לילדים יש צורך עז להתנסות בדברים, לעשות דברים עם הידיים ולהיות עצמאיים. הילדים מגלים עניין רב להתעסק בעולם המטבח, לחפש גישה לעולם המבוגרים, והיא מבחינה שהם לומדים באמצעות חיקוי, הילדים הקטנטנים מחקים את הילדים הבוגרים יותר, הבוגרים מחקים את המדריכים (למידה דרך חיקוי היא גם אחת ממתודות הלמידה המונטסורית). כאן מתחילה להתגבש אצלה ההבנה על איך ילדים גדלים ומתפתחים באופן טבעי .
הילדים בקאסה דה במביני התקדמו בלמידה ולפני גיל 5 כבר כתבו וקראו. שנה לאחר מכן פעלו סה"כ 5 בת ילדים (4 ברומא ואחד במילאנו). השיטה של מריה מונטסורי מתפשטת במהירות באיטליה, כמו גם במדינות נוספות באירופה , בארה"ב , ומגיעה עד להודו. תוכניות הכשרה מונטסורית ובתי ספר מונטסוריים קמים ברחבי העולם.
בשנת 1913 תומס אדיסון ווילאם בל, בתיווכה של בתו של הנשיא נילסון, מזמינים את מונטסורי לארה"ב להרצות על שיטתה. שנתיים לאחר מכן, מארגנת מריה מונטסורי כיתה שקופה בסן פרנסיסקו, ובמשך מספר חודשים היא מנהלת גן ילדים ואנשי החינוך צופים בה מיישמת את שיטת החינוך שפיתחה, מבעד לקירות הזכוכית.
עם עליית הפאשיזם באיטליה, מוסלני פונה למונטסורי בבקשה לשלב בתנועת הנוער הפשיסטית בתי ספר למונטסורי, אולם מריה מסרבת, דבר המביא לסגירת כל בתי הספר המונטסוריים באיטליה ולכך שמריה בורחת מאיטליה לספרד. לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בספרד היא בורחת לאנגליה ומשם להולנד.
מריה מועמדות 3 פעמים לפרס נובל לשלום בשל תכנית החינוך לשלום שפיתחה בהודו, תכנית שמיושמת עד היום במוסדות המונטסורים. מריה נפטרה בשנת 1952 והורישה לבנה את עבודתה.
למריה הייתה תפיסה פורצת דרך בכל הקשור לילד, לסביבה ולליווי שלו (המחנך) ועל חשיבות יחסי הגומלין בין כל אלה. ברגע שנבין את הילד, את האופן בו כדאי לגשת אליו וכיצד להכין עבורו את הסביבה, נוכל ליצור מודל מונטסורי בחיי היום יום שלנו.
מה זה חינוך מונטסורי?
חינוך מונטסורי היא גישת חינוך פרוגרסיבית, המבוססת על מחקרים וניסויים שערכה ד"ר מריה מונטסורי לפני למעלה מ-100 שנים. על פי הגישה, בסביבת למידה חופשית, הילדים יכולים להביא לידי ביטוי את עצמם, ללמוד ולהתפתח בצורה עצמאית.
בבסיס גישת החינוך המונטסורי עומדים עקרונות של כבוד ואמונה ביכולתו של הילד, טיפוח עצמאותו וחופש הבחירה. החינוך המונטסורי מעודד את הלמידה של הילדים תוך כדי עשיית הדברים בעצמם. כיוון שביסוד השיטה מצויה ההנחה שהילדים הם אוטודידקטיים (בעלי יכולת למידה עצמית), ובשל מבנה המוח שלהם עד גיל 6, הם בעצם לומדים באמצעות קליטת הסביבה וחיקוי. הילדים בעצם מלמדים את עצמם. הקליטה מהסביבה מתבצעת באופן לא מודע, ומה שמניע את הילדים, זה צורך פנימי ובחירה.
כיוון שהילד לא לומד מה שהוא "חייב" או "צריך", אלא לומד מתוך רצון פנימי ובחירה, זה גורם לו לשמוח ולהתלהב מלמידה. והרעיון הוא שאהבת הלמידה תלווה אותם גם בהמשך חייהם.
לסביבה המונטסורית יש משמעות מכרעת על התפתחות הלמידה. לפיכך על פי עקרונות הגישה, יש לארגן את סביבת הילדים בצורה כזו שהיא תתן מענה הולם לצרכיהם הלימודיים ותאפשר להם לפתח עצמאות. אז איך הילדים לומדים בעצמם? הסביבה המונטסורית מלאה עזרים ייחודיים שתפקידם לעורר סקרנות ולעודד למידה ספונטנית דרך הצלחה וסיפוק. באמצעות ארגון נכון של הסביבה לקדם את ההתפתחות החברתית הנפשית והפיזית שלהם.
10 עקרונות ליבה של השיטה
1. כבוד לילד
מספר עקרונות מנחים כקווי מתאר לגישה כולה, כשהמחבר ביניהם הוא התייחסות אל הילד, צעיר ככל שיהיה, כאל אדם אינדיווידואלי בעל מערכת של צרכים ורצונות משל עצמו, שעושה את צעדיו הראשונים בעולם וזקוק למקסימום של מרחב. המרחב, שנובע מתוך היכרות עם עולמו הפנימי של הילד בשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא, הוא זה שיעניק לו את הכלים החשובים כל-כך לחיים עצמאיים ומלאי משמעות.
מונטסורי האמינה שיש לכבד את הילד, את המרחב שלו ואת הרצונות שלו. היסוד הזה מעיד על אופייה הייחודי של השיטה, כיוון שבחינוך הפורמלי ההיררכיה בין המחנך לילד בולטת מאוד. הענקת הכבוד לילד מתבטאת בהכרה בזכות הבחירה.
היבט נוסף בגישת מונטסורי הוא פיתוח יכולת העצמאות והעברת השרביט לילד לביצוע פעולות באופן עצמאי כמו יישוב סכסוכים בדרכי שלום, ללא שיפוט, תוך הצבת המורה כמודל לדוגמה אישית ולא כפונקציה שקובעת בשבילו ו"מורידה הוראות".
2. חופש הבחירה
הגישה המונטסורית שמה דגש על טיפוח מיומנות הבחירה. עקרון זה בא לידי ביטוי בכך שהילדים מאמנים את עצמם לבחור כבר מגיל קטן. לדוגמא, הילדים בוחרים בעצמם את הפעילות או המשחק שמתאים להם, מתוך מגשי משחקים שמוצעים להם. בדרך זו לומד הילד לבחור מתוך הנעה פנימית. הוא לומד להקשיב לרצון שלו, לצורך שלו, לבחור במה שמאתגר או מושך אותו, והקשבה זו היא חלק מאוד חשוב בהתפתחות הילד.
3. עצמאות ואמונה בכוחו של הילד
על פי מונטסורי, עלינו להאמין בילד שלנו שהוא יכול ומסוגל לעשות ולבצע בעצמו. אחד ממשפטי המפתח של הגישה הוא "עזור לי לעשות זאת בעצמי". ככל שהילד יעשה יותר בעצמו, הוא פחות תלוי במבוגר ומפתח את העצמאות האישית שלו. באמצעות ההתמודדות העצמאית של הילד, הוא לומד ניסוי וטעיה, פתרון בעיות, וגדל להיות בעל ביטחון עצמי ודימוי עצמי גבוה. הגישה המונטסורית משלבת הרבה כישורי חיים, טיפול בבית ובסביבה (לדוג' לשטוף כלים) מה שמפתח בילד תחושה חזקה של עצמאות וביטחון בעצמו וביכולות שלו.
4. המוח הסופג (0-6)
מונטסורי העניקה משקל גבוה לתקופת הינקות, כלומר לילדים מגיל לידה ועד גיל 6. מבנה המוח של הילדים בתקופה זו הוא "המוח הסופג" (Absorbent Mind). כלומר בגיל זה הילדים לומדים ללא מאמץ ריכוז או מודעות לתהליך הלמידה, אלא דרך "ספיגה" מהסביבה, בדומה לספוג. לכן האמינה מונטסורי כי החינוך צריך להתחיל כבר בלידה (Education must begin at birth", הרצאה בלונדון ב-1946).
מריה מונטסורי ביססה את השיטה שלה באמצעות תצפיות על מאות ילדים ומתוך התבוננות כיצד ילדים צעירים סופגים את הסביבה. דוגמא יפה לכך היא רכישת שפה: ילדים לומדים מילים ודקדוק בעיקר מספיגה של הסביבה, ומגיעים לבית-הספר כשהם כבר יודעים לדבר.
כיוון שבתקופת הינקות, המוח סופג בקלות את המידע, ככל שנתאים את הסביבה לגילו של הילד, באמצעות גירויים מתאימים והפעלה של החושים, נאפשר לו למידה מיטבית.
5. תקופת הרגישות
מונטסורי האמינה שהילדים עוברים שלבים התפתחותיים, אותם היא כינתה תקופות רגישות, שהם מעין חלונות זמן ביולוגיים, בהם הגירוי הנכון יפתח את ההתפתחות הנכונה. מונטסורי מיפתה את כל התקופות הללו.
תקופות רגישות מאופיינות בדחף גדול בתחום התפתחותי חדש, בהשקעת כוח רב, בגילוי סקרונות ועניין, הנעה מתוך דחף פנימי, עשיה שמלווה בריכוז רב ותחושת סיפוק גדולה עם השלמת הפעילות.
רוב תקופות הרגישות מתרחשות במהלך שנות הינקות (עד גיל 6) ותפקידו של המחנך המונטסורי הוא לזהות את השלב ההתפתחותי של הילד ולהתאים את הלמידה והסביבה לשלב בו הוא מצוי על מנת למקסם את תקופת הרגישות. הילד בשל ומוכן לספוג ולכן זה הזמן לתת לו את הכלים.
כך לדוגמא תקופת הרגישות לחקר הסביבה – בין אם זה ילד קטן מאוד שנוגע בכל דבר ועד לילד בגיל מתקדם יותר שסקרן לפרק ולהרכיב. תקופת הרגישות אם כך מעידה על מוכנות לרכוש וללמוד מיומנויות חדשות.
6. הסביבה המונטסורית
מונטסורי האמינה כי הסביבה היא המורה הטוב ביותר – והיא זו שצריכה לשרת את הילד. בחינוך המונטסורי הסביבה היא בעצם “המדריך הנוסף”, מונטסורי האמינה כי “החינוך הוא תהליך שהילד רוכש בעזרת התנסויות בסביבה ואינו נרכש על ידי הקשבה למילים”. הסביבה מאפשרת לילד התנסות, למידה וחיקוי.
הסביבה המונטסורית צריכה לאפשר את חופש הפעולה של הילד וצריכה לאפשר לו להסתדר בסביבה ללא תלות באחרים. כלומר, הילד לומד לספק את הצרכים שלו בעצמו. לכן בגישה המונטסורית אנחנו מארגנים את הסביבה בצורה כזו שהיא תהיה מותאמת לשלב ההתפתחותי של הילד, והדברים שאותם הוא צריך יהיו נגישים לו ללא עזרת מבוגר.
כמו כן, כאשר הילד מסתובב חופשי בבית או בחוץ, נרחיק מבעוד מועד את החפצים ממנו על מנת לאפשר לו תנועה ללא מגבלה (כדי להימנע מלהרחיק אותו מחפצים מסוימים העשויים לסכן אותו).
בשל החשיבות הרבה של הסביבה המונטסורית מוקדש לה פרק מיוחד – כיצד הסביבה של הילד צריכה להיות מסודרת על מנת לאפשר לו לחקור ולעורר אצלו סקרנות.
7. פיתוח מוטורי
הגישה המונטסורית שמה דגש על פיתוח של חושים ושרירים ועבודה מאד מדוקדקת על פיתוח יכולות מוטוריקה עדינה, במטרה לאפשר לילד להגיע לשליטה מצוינת בגופו, שמאפשרת לו פיתוח עצמאות. מונטסורי האמינה ש"מה שהיד עושה הראש זוכר" ולכן הגישה שמה דגש רב על פיתוח השליטה על היד, מתוך הבנה שכאשר הילד לומד לשלוט ביד בצורה מוחלטת, הוא פנוי ללמידה. בגנים מונטסוריים תפגשו הרבה משחקים שמפתחים כישורים של מוטוריקה עדינה, כגון השחלות, הברגות, העברות ועוד, כאשר בכל אחת מהמיומנויות פיתוח השליטה הוא הדרגתי. לדוגמא, אם עובדים על מיומנות של השחלות, מתחילים מהשחלות פשוטות (כדורי פונפון), ובהדרגה עוברים להשחלות מורכבות יותר (לדוג' השחלה של צורות, או השחלה לשקית, השחלה על שיפוד, השחלה על חוט ניילון עבה ועוד עד שמגיעים להשחלה של חרוזים קטנים על חוט תפירה).
8. דמות המחנך
בגישה המונטסורית אין מורה או גננת אלא יש מדריך (מלשון הדרכה ודרך). תפקידו של המדריך המונסטורי הוא ללוות את את התהליך ההתפתחותי של הילד, לארגן את הסביבה, להדגים, אך לא "ללמד".
“No human being can be educated by another person. He/She must do it themself or it will never be done”
המדריך המונטסורי בונה לכל ילד תוכנית עבודה אישית על ידי ביצוע תצפיות סדורות קובע המחנך את השלב ההתפתחותי בו מצוי הילד ומבצע התאמות לסביבת הילד. התצפיות מלמדות את המדריך מהם התכנים שמעניינים את הילד כרגע והסביבה מותאמת לעודד את הילד ללמוד באופן עצמאי.
9. למידה עצמית
חינוך אוטומטי נוצר באופן טבעי ומגיע מעצם היכולת האנושית לבנות ידע ללא סיוע או הכוונה מגורמים חיצונים. כפי שרשמנו כסר בדמות המחנך, מונטסורי האמינה ש"אף אדם לא יכול לחנך אדם אחר אלא עליו לעשות זאת בעצמו". העיקרון הזה תומך ברצון הפנימי שיש לכל ילד/אדם להרגיש שיש לו תכלית בעשיה וכן בכל תקופה עולה צורך תכליתי אחר לידי מימוש. מטרת החינוך אינה ללמד את הילד באמצעות העברת ידע, אלא באמצעות טיפוח הרצון הטבעי שלו ללמוד. המדריך מאפשר לילד לחוות את ההתרגשות בלמידה על ידי משחקים ולא בכפייה, ומצד שני עוזר לילד לשכלל את כל הכלים הטבעיים שלו ללמידה, כך שהיכולות שלו יהיו מקסימליות במצבי למידה עתידיים.
10. אביזרי למידה מונטסוריים
מונטסורי האמינה שעל מנת ללמד ילד לבצע פעולה יש ללמד את שלבי הפעולה עד שהילד לומד לבצע את הפעולה השלמה והמורכבת. לכן האביזרים המונטסוריים מבודדים תכונה אחת בכל פעם, כך שהלמידה תהיה מאתגרת אך ברת השגה.
האביזרים המונטסוריים עשויים בדרך כלל מחומרים טבעיים, מעוצבים בצורה אסתטית, ובעלי מרקם נעים. אביזרי הלמידה מלווים את תקופות ההתפתחות השונות ומותאמים למישור ההתפתחותי ולתקופות הרגישות השונות של הילדים. ניתן להשתמש בעזרים מונטסוריים במגוון תחומי דעת, לדוגמא אביזרים ללימוד שפה (אותיות מחוספסות על כרטיסים), אביזרים ללימוד מתמטיקה (לדוגמא צורות גיאומטריות מוחשיות, ערכה חרוזים להמחשת הערך המספרי של אחדות, עשרות ועוד), אביזרים ללימודי טבע, גיאוגרפיה ועוד.
באמצעות אביזרי הלמידה הילד לומד להעמיק ולחקור את העולם באופן מדעי, ומפתח את המערכת המוטורית והחושית שלו. לכל גיל יש אביזרי הלימוד התומכים את השלב ההתפתחותי בו מצוי.
לפוסט על רוזה פארקס https://www.at-yafa.com/rosa-parks-1913-2005/
