שקיות פלסטיק מיוצרות מנגזרות שונות של נפט, מורכבות מפולימרים סינתטיים עמידים מאוד אשר יכולים להחזיק עד 1,000 שנים עד שהם מתכלים לחלוטין בסביבות טבעיות. 

מה שכן קורה ברוב המקרים הוא שכאשר הפלסטיק נמצא על האדמה הוא מתפרק לחתיכות מיקרוסקופיות זעירות המושקעות בקרקעות (אשר אנו מגדלים עליהן מזון) או במקורות מים. חלקיקים אלה יכולים להיות כל כך קטנים עד שהם בלתי נראים לעין שלנו. לכן, אף על פי שלא ניתן לראות את החלקיקים האלה הם נמצאים בכל מקום, כולל במזון. 

בשנת 2001 חוקרים גילו כי המסה של שברי פלסטיק מיקרוסקופיים בציר המרכזי של צפון האוקיינוס השקט הייתה גבוהה פי 6 מזו של פלנקטון (הפלנקטון קבוצה עצומה של יצורים ימיים שמה שמשותף לכולם הוא חוסר היכולת לשחות נגד הזרם. פלנקטון קיימים במגוון רחב של גדלים מ0.2 מיקרומטר ועד מעל 20 מ"מ. הפלנקטון מהווים את הבסיס הרחב מאוד של מארג המזון הימי, ועקב כך חשיבותם עצומה).

האקלים הסובטרופי של צפון האוקיינוס השקט תועד שגם הוא מכיל את הריכוזים הגבוהים ביותר של פלסטיק. הסיבה לכך היא שקווי החוף של אסיה וארה"ב משחררים כמויות גדולות של פסולת פלסטיק באוקיינוס. אם זאת איננו יודעים את ההשפעה המלאה של מיקרו-פלסטיק העולה על מסת הפלנקטון באוקיינוס. איננו יודעים כיצד זה ישפיע בטווח הארוך על מינים הניזונים מפלנקטון ועל הטורפים שלהם.

מדענים תיעדו כמה מינים של זואופלנקטון (פלנקטון הטרוטרופי) אוכלים חלקיקי פלסטיק זעירים. בהתחשב מהו המקור החשוב של פלנקטון מזון עבור מינים רבים אחרים, ברור שפלסטיק מופץ על פני המערכת האקולוגית הימית.

מדענים אינם יודעים עדיין את היקף ההשפעות השליליות שעלולות להיות לפסולת פלסטיק על סביבות ימיות ויבשתיות מכיוון שהיא לא קיימת מספיק זמן כדי לאפשר להעריך תרחישים אפשריים של השפעתה על מחזוריות טבעית. עם זאת, דבר אחד ידוע שעל ידי החדרת זיהומים אשר אולי לעולם לא יתפרק יכולות להיות השלכות יותר הרסניות מהמצופה.